רק לומר את השם – ואני שם.
אני אוהבת את כולה:
את המונומנטים הגדולים ואת הסמטאות הרומנטיות,
את התור בבולנז'רי ואת ארוחת הצהריים בגני לוקסמבורג,
את החנות הקטנה בלה-האל, שם מוכרים סוכר וניל עם ריח שעוצר את התנועה,
את פונט נף, אדית פיאף ותחנת המטרו של בסטיל.

אני מפנטזת על שוק שכונתי, כאן בקרית יובל, כמו זה שהיה לי ברובע ה-12.
על ריקודים, כמו ביום ראשון בקצה של רו מופטאר,
איי, לו רק היתה הרכבת קלה מתחברת עם תחנת רואי-דידרו…
ועל זה אין עוררין:
אין מוזיאון בעולם כמו הלובר
ואין שלוות נפש כמו שיש באחר צהריים אחד מול הליליות של מונה באורנג'רי.
ראו מה מצאתי שם בביקוריי:
מאות עוגות, יפיפיות, גאות כחיילים,
טארטים של פירות או שוקולד, או שניהם, מקרונים ענקיים עם פטל,
אקלירים וסברינות, בבה רום ומרציפן
פלא שבאתי ללמוד בה?

פריז היא חגיגה לכל מי שאוהב אוכל טוב,
למי שלא מתבייש שהוא אוהב לאכול,
למי שאוהב להקדיש תשומת לב לכל פרט קטן,
אפילו אם זה אומר שהוא יעבוד חמש שעות בשביל
לקלף לימונים,
להרתיח את הקליפות,
לסכר
ולייבש
כדי שיהיה לו עיטור יפה לטארט הלימון שלו.
וזה מה שלמדתי שם:
קונדיטוריה היא אמנות,
ולכן מקדישים לה זמן ותפילה,
אין אלוהים מלבד פייר הרמה
ורק ארבעה דברים צריך לזכור כדי להצליח…
1. אין ניסים
2. אין קיצורי דרך
3. רק עבודה קשה
4. וכללי הברזל: הקפדה, דיוק, מקצועיות ואהבה

 עוד על פריז ושאר המקומות שהשפיעו עלי ב"מאפים ונפלאות", טיפים ומתכונים –
על המאפים
פריז, הו פריז…

הטיילת העילית ברובע ה- 12
השפיץ של האי
וגם רומא!
גם יפן היא חלק מהמורשת הקולינרית שלי…
עוגת בננה
טיפ: אחסנת עוגות וקישים
טיפ: מה באמת צריך במטבח